״אין דבר, חבר׳ה, תמשיכו...״

"אין דבר, חבר'ה, תמשיכו"!

אני לא מחפש ספרי זיכרונות ישנים, ממש לא...

אבל לפעמים הם פשוט שם, שוכבים להם בין תמונות דהויות, מסמכים ושאר ניירת, חלקם כבר מרופטים מרוב שנים, חלקם כמעט ריקים, אבל לפעמים צץ לו אחד שלא משאיר אותי אדיש!

והשבוע זה קרה...

במהלך ביקור בחנות קטנה לחפצי וינטאג', הציג בעליה בפני ספרון זיכרונות קטן, ממש קטן...

ספרון עם כריכת עור חומה ושרוך שמחבר בין הדפים, משהו שיותר עונה להגדרה של "פנקס" מאשר ספרון....

ובעל החנות מספר לי כי מדובר בספר זיכרונות של ילדה תל אביבית משנות השלושים ששמה לאה זליבנסקי וכי הספרון "מלא בזכרונות"...

הצצה קלה ודפדוף מאששים את דבריו, שלל זיכרונות כתובים בכתב יפה יפה של פעם והרבה ציורים, ציורי צבע תמימים שציירו ילדים, עולם של פעם...

פרחים, נופים, עיטורים ובעיקר ציור מקסים אחד שצירה ילדה בשם זינה, ילדה בכתה ו' שציירה בעפרונות צבעוניים בית מושבה עם גג רעפים, שדות ומגדל מים (או שמירה)...

אלו הופים שהם הכירו אז...

ילדים...

ילדים שגדלו באחת התקופות הקשות והסוערות של ימי טרום הקמת המדינה, ימי פרעות, מלחמה על הדרכים, שלטון בריטי עוין, מחתרות...

אז נו, לא יכולתי להשאיר את הספרון הזה שם!... רכשתי אותו.

בבית המשכתי לקרא ולהתמוגג...

מכתבי זיכרונות מהסוג של "על החלון ישבתי וזכרון כתבתי" (אלוהים, עכשיו אני קולט שאנחנו כילדים עוד כתבנו ככה)...😱

אך פרט להם, גם לא מעט זיכרונות ברוח אותה תקופה, בהם משולבות מילים נשכחות דוגמת..."מולדת", "אומה", מילים שילדים לא כותבים היום, (בטח שלא מרצונם הטוב והחפשי😏) ...

ואיזו שפה יפה, איזה עושר של מילים, וואו!

ואני קורא וזה רק ממחיש לי יותר את הפער העצום בין אז להיום.

על פי התאריכים, אני מבין כי הכותבים היו ילדים שלהערכתי סיימו כיתה ו' ועמדו לעלות לחטיבת הבינים וכשאני מסיים, אני לפתע מבחין שעל כריכת הספרון, חרט מישהו את מראה הכותל המערבי ואת המילה "זיכרונות" (ניסיתי לצלם ולהעלות כאן), כנראה הילדה לאה, לה היה הספרון שייך.

ואז, לאחר שסיימתי לקרא, החל השלב שאני מבצע במקרים שכאלה והוא חיפוש השמות באתר "יזכור" בו מרוכזים פרטיהם של כל נופלי מערכות ישראל, סיפורי חייהם, מקום קבורתם.....

אתר שלא פעם חיבר לי מסמך ישן או חפץ לפנים, לשם...

לסיפור.

ואז אני נעצב לגלות, שמספר שנים לאחר מכן, לפחות שניים מבין אותם ילדים שכתבו וציירו בספר הזכרונות הזה שבידי, נפלו בקרבות מלחמת השחרור....

שנים מעטות לאחר שכתבו את "זיכרונותיהם" בספרון היפה של הילדה לאה זליבנסקי בת כיתתם...

סיני צמחי ז"ל

~~~~~~~~

סיני צמחי נהרג לאחר שחיפה על חבריו הנסוגים ממשלט לא רחוק מראש פינה...

באומץ לב עמד עם מקלע בידיו אל מול טור טנקים סוריים וניסה לעצור, לעכב אותם, כדי לאפשר לחביריו לסגת וכך, ממרחק של כ 70 מטר הוא ירה וירה עד שנפגע ונהרג....

סיני צמחי היה ידוע באומץ ליבו, חבריו למחלקה כתבו/דרשו בחוברת שערכו לזכרו ש: "אין לכתוב על הקרב בלי להזכיר את אומץ רוחו וגבורתו העילאית"...

אז הנה... אני מזכיר!

עכשיו גם נזכור!

סיני צמחי ז"ל ....

מיכאל פישר ז"ל

~~~~~~~~~~

מיכאל לחם בחזית תל אביב ובין תפקידיו שירת גם כחבלן, מיכאל יצא לחלץ את גופת חברו שנהרג בקרב באזור סלמה (אזור כפר שלם/שכ' התקווה - תל אביב שנחשב כאזור ספר וקרבות).

מיכאל הצליח להגיע אל גופת חברו, אלא שאז הופיעו משוריין בריטי שפתח לעברו באש ופגעו בו, מילותיו האחרונות של מיכאל היו:

"אין דבר חבריה, תמשיכו"!

במילים אלה בחרתי לפתוח את הפוסט הזה ובהן בחרתי גם לסיים.

ספר זיכרונות קטן, מלא בציורים ומילים שכתבו לפני 75 שנים ילדים, חלקם בגרו וחיו כאן והקימו משפחות, חלקם לא זכו...

הם נפלו במלחמה ההיא להקמת המדינה

וביקשו מאתנו שנמשיך הלאה.

שבת של שלום.

זיו.