"בולי הדואר שלא נשלח לשום מקום" - סיפורם של בולי גטו לודז' ודיוקן האיש שהפך לסמל של מחלוקת

ישנם פריטים היסטוריים שאינם רק נדירים אלא מצליחים לעורר אי־נוחות גם שמונים שנה לאחר שנוצרו. כזה בדיוק הוא גיליון הבולים הזה של דואר גטו לודז' (Litzmannstadt Ghetto / Judenpost), שהוא באופן מסוים אחד מפריטי הבולאות החריגים והשנויים במחלוקת של תקופת השואה.

לכאורה מדובר בגיליון בולים לא גדול ואף לא מרשים במיוחד המודפס בכחול ובעל ערך נקוב של 5 מארק (היה סוג נוסף מודפס בירוק בערך של 10 מארק), אך מאחורי גליונות הבולים הללו מסתתר סיפור יוצא דופן על הישרדות, שליטה, תעמולה, נסיון לקיים סדר בתוך כאוס ועל אדם אחד, שנוי במחלוקת שמעורר ויכוח היסטורי עד היום.

גטו לודז' (Łódź), שנקרא בידי הגרמנים Litzmannstadt Ghetto, היה אחד הגטאות הגדולים באירופה הכבושה. בשיאו נכלאו בו למעלה מ־200,000 יהודים.

בניגוד לגטאות אחרים, בגטו לודז' נוצרה מערכת מנהלית מסודרת באופן כמעט בלתי נתפס, מערכת שכללה בתי מלאכה, מפעלים, רישום, שטרות ומטבעות כסף לשימוש פנימי, שוברים לחלוקת מזון (ואף סיגריות), מערכת מנהלית ואפילו מערכת דואר פנימית,

כשכאן נכנס לתמונה ה־Judenpost – “הדואר היהודי” של הגטו.

ועכשיו נשאלת השאלה, למה בכלל היה צורך בבולים עבור דואר שנועד למשלוח בתוך גטו?

בשנת 1944, הונהגה בגטו לודז' מערכת דואר פנימית מוגבלת שנועדה להעברת הודעות בין חלקיו.

לא מדובר היה בדואר רגיל לעולם החיצון אלא במערכת פנימית בלבד, שתפקדה לתקופה קצרה מאוד.

לשם כך הודפסו בולי גטו לודז', שנועדו כאמור לשימוש פנימי מנהלתי בתוך הגטו בלבד.

על גבי בולי גטו לודז' מופיעים מספר מוטיבים כשאחד מהם הוא דיוקנו של חיים רומקובסקי,

רומקובסקי, שכונה בפי רבים “מלך היהודים של לודז'”, עמד בראש היודנראט, אותו גוף שנועד לשמש כגורם המקשר בין השלטון הנאצי לתושבים רומקובסקי ניהל את חיי הגטו ביד קשה ואוטוריטרית .

הוא האמין כי בתיאוריה ש

“עבודה וייצור חיוני עבור הגרמנים הם שיצילו את הגטו” ולכן הפך את גטו לודז' למרכז ייצור ענק,

אך דמותו נותרה אחת השנויות ביותר במחלוקת בתולדות השואה.

מצד אחד, יש הטוענים שניסה להציל חיים בתנאים בלתי אפשריים

ומן הצד השני, הואשם בשיתוף פעולה עם השלטון הנאצי, בהתנהגות כמעט דיקטטורית ובמעורבות בבחירות בלתי אפשריות לגבי מי יישלח להשמדה.

והנה, בתוך מציאות של רעב, מחלות ומוות, דיוקנו מופיע על בול רשמי של הגטו ואפילו היום, הדבר כמעט בלתי נתפס.

על פי ה"מסורת" הנאצית, גם בולי גטו לודז' נוצלו לשמש ככלי לתעמולה באמצעות להעברת מסר חזותי על ידי מספר מוטיבים מוטיבים שהופיעו עליהם לפי הפירוט הבא:

1. דיוקנו של רומקובסקי כמסר של סמכות והנהגה.

2. גלגל שיניים ומפעל כסמל ל”הצלה באמצעות עבודה” ויצרנות.

3. מאזניים/כלי עבודה המייצגים ייצור, סדר ומשמעת.

4. מגן דוד כסמל הזהות היהודית (הכפויה תחת שלטון גרמני).

והכיתוב:

JUDENPOST – LITZMANNSTADT GETTO

כלומר:

“הדואר היהודי – גטו ליצמנשטאט”.

משך השימוש בבולים הללו היה קצר כמעט באופן אבסורדי היות והנפקתם החלה ממש לקראת

קיץ 1944, המועד בו החל חיסולו הסופי של גטו לודז'

ורוב תושביו (ביניהם כנראה גם משפחתה של סבתי מצד אבי) נשלחו להשמדה כשבשלב זה מערכת הדואר חדלה להתקיים כמעט מיד.

לאור עובדה זו, בולי הגטו

הודפסו בכמות מוגבלת יחסית, היו בשימוש זמן קצר (חלק ניכר מהם למעשה כלל לא הגיע לכדי שימוש בפועל) וזו אחת הסיבות שהם נחשבים כיום כפריטי אספנות מבוקשים.

ואם בענייני אספנות עסקינן, תחום בולי גטו לודז' רווי זיופים, רפרודוקציות והדפסות מאוחרות ולכן אישור מומחה בדבר מקוריותם הוא עניין משמעותי מאוד.

במקרה של הגיליון המצולם כאן, מופיעות בגבו ארבע חותמות מומחה קטנות בכל אחת מארבע פינותיו, אלו הן חותמותיו של

Grzegorz Wągiel

מומחה בולאות פולני מוכר ומפורסם שעסק רבות בבדיקת אותנטיות של ניירת ומסמכים מתקופת השואה.

הטבעת סימון כזה בגב גיליון שלם היא פרקטיקה מקובלת בבולאות מקצועית ומן הסתם בעיקר בפריטים מבוקשים לזיוף.

גליון בולי גטו לודז', פריט דואר או מסמך היסטורי?

בסופו של דבר, גיליון כזה הוא הרבה מעבר לבולאות,

הוא עדות לעולם כמעט בלתי נתפס:

גטו יהודי בפולין תחת שלטון נאצי, מקיים מערכת דואר פנימית ומנפיק בולים עם דיוקנו של האיש השנוי במחלוקת שניסה לנהל את ההישרדות בתוך התופת.

לא פעם אני חושב שפריטים כאלה מזכירים לנו שלפעמים ההיסטוריה אינה שחור־לבן

גם כאשר הבול עצמו מודפס רק בכחול.