סיפורו של צ'ארלי בוחבוט - אלוף האגרוף היהודי ממרוקו
הרבה פעמים כל מה שצריך כדי להתוודע לסיפור מדהים הוא תצלום ישן, בדיוק כמו התצלום הזה, שכמו בעוד הרבה מקרים מצאתי לפני מספר שנים לגמרי במקרה בארגז עמוס ניירת ותצלומים ישנים באחד משווקי הוינטאג'...
תצלום ישן ומצהיב של מתאגרף צעיר בעמידת קרב, עם מבט נחוש בעיניים כשמה שהופיע בכתב יד בגב התמונה גרם לי להאמין שמסתתר כאן סיפור מעניין.
אז כמובן שרכשתי את התצלום וכשהתחלתי לבדוק קצת יותר לעומק, התגלה לי סיפור מרתק על אדם שמן הראוי שסיפורו יפורסם, אדם ששמו צ'רלי בוחבוט, או בשמו הצרפתי, Charles Bohbot.
זה התצלום שמצאתי, תמונה יפה, כנראה משלהי שנות הארבעים, צ'ארלס בוחבוט, 1948 (כנראה ששאר הכיתוב מתייחס להישגים מעולם האגרוף)
והכיתוב שבגב התצלום
צ'רלי בוחבוט נולד במרוקו ב 29 באוגוסט 1927, בן למשפחה יהודית מרוקאית, בתקופה שבה התקיימה במרוקו קהילה יהודית גדולה, ותיקה ותוססת, על שנות ילדותו, משפחתו והדרך המדויקת שבה הגיע בפעם הראשונה למועדון אגרוף עדיין לא הצלחתי למצוא מידע מהימן, אך מתברר שבאמצע שנות הארבעים, עוד כשהיה עדיין נער צעיר, צ'רלי כבר הצטיין בספורט האגרוף והוא נחשב מתאגרף טוב...
טוב מאוד!
בוחבוט היה בחור קטן יחסית, גובהו היה בסך הכול כ 1.55 מטר ולכן מצא את מקומו באופן טבעי באחת מקטגוריות המשקל הקלות באגרוף המכונה "משקל זבוב".
באותם ימים הגבול העליון של קטגורית "משקל זבוב" באגרוף המקצועני היה קצת פחות מ 51 קילוגרם,
אבל אסור לתת למילה "זבוב" להטעות, הו לא...
מסתבר שהמתאגרפים במשקל הזה אולי היו קטנים בגופם, אבל דווקא בשל כך, הקרבות בהם לקחו חלק נחשבו למהירים מאוד, "תזזיתיים" ממש, שהצריכו זריזות גבוהה, עבודת רגליים מהירה ויכולת להוציא רצפים מהירים של אגרופים... ממש צרורות... יכולות שהצריכו כושר גופני ואירובי גבוהה ביותר וכמובן, יכולת לספוג אגרופים אחד אחר השני ולצאת להתקפה מהירה וזה בדיוק היה התחום שבו צ'רלי בוחבוט החל לבנות לעצמו שם בקנה מידה בין לאומי.
לפי הרישומים הקיימים, צ'רלי בוחבוט החל להתאגרף סביב שנת 1945 ובתוך שנים ספורות כבר היה אחד המתאגרפים הבולטים במשקלו במרוקו, בשנת 1948 הוא כבר העפיל וזכה באליפות מרוקו במשקל זבוב כשהוא בן 21 בלבד ( נתון שמתכתב היטב עם מה שכתוב על התצלום) והזכייה הזו ממש לא הייתה שיא הקריירה של צ'רלי בוחבוט אלא רק תחילתה!
בוחבוט המשיך להתחרות, לצבור ניסיון ועל פי העדויות, היות ומשקלו היה ברף העליון של הקטגוריה אליה השתייך, לא פעם מצא את עצמו מתחרה מול מתאגרפים מקצועיים שהשתייכו לקבוצת המשקל הבאה ("תרנגול") ומעולם לא חשש להתייצב מול מול יריבים שנחשבו לחזקים יותר ממנו.
בנובמבר 1950 הגיע ההישג הגדול הבא של צ'רלי והוא הניצחון באליפות צפון אפריקה במשקל זבוב,
כך שבתוך פרק זמן קצר של כחמש שנים, הצליח הצעיר היהודי ממרוקו להגיע למעמד של לא פחות מאלוף צפון אפריקה באגרוף בקטגוריה של "משקל זבוב"!
ומכאן מסתבר שיש עוד לאן לשאוף ושהזירה המקומית כבר הייתה קטנה עליו...
בתחילת שנות החמישים שמו של בוחבוט החל להופיע יותר ויותר גם מחוץ למרוקו באירופה, הוא התחרה באלג'יריה, צרפת, בריטניה ואיטליה והתמודד מול מתאגרפים מהשורה הראשונה של אותה תקופה.
בקזבלנקה הוא הופיע פעמים רבות ב Stade Philip שנחשב לאצטדיון הספורט ההיסטורי של קזבלנקה שאירח באותן שנים תחרויות אגרוף גדולות וככל שהקריירה התקדמה אפשר למצוא את שמו גם על כרזות ופוסטרים בפריז, מרסיי, מילאנו, גלזגו ובערים נוספות באירופה.
במאי 1951, הוא הגיע לאנגליה כדי לפגוש את המתאגרף Teddy Gardner וזה כבר היה קרב ברמה אחרת, גארדנר לא היה "עוד יריב מקומי" אלא נחשב לאחד המתאגרפים הבכירים בממלכה הבריטית ובהמשך אף אלוף אירופה במשקל זבוב! עצם העובדה שבוחבוט שובץ מול מתאגרפים ברמה הזו מלמדת הרבה על המעמד שאליו הגיע.
ואז הגיעו שנות השיא.
בתחילת שנות החמישים בוחבוט כבר לא היה רק אלוף מרוקו או אלוף צפון אפריקה. שמו נכנס לדירוגים הבינלאומיים של מגזין The Ring, שבאותם ימים נחשב לאחד ממדדי הייחוס החשובים ביותר בעולם האגרוף.
בין 1951 ל־1954 הוא הופיע בדירוגי צמרת משקל הזבוב.
בשיאו הגיע למקום החמישי בעולם בדירוג החודשי ובדירוג השנתי של 1953 הוא כבר מוקם במקום השביעי בעולם וכדאי לעצור לרגע על הנתון הזה... צעיר יהודי ממרוקו, בגובה מטר חמישים וחמישה ובמשקל של פחות מ־51 קילוגרם, מצליח בתוך פחות מעשור להגיע למצב שבו שמו מופיע לצד מיטב המתאגרפים בעולם במשקלו, זה כבר לא סיפור על אלוף מקומי, זו כבר קריירה ומעמד בינלאומי!
הרקורד המקצועני הידוע של צ'ארלי בוחבוט כולל כיום 55 קרבות: 28 ניצחונות, 16 הפסדים ו־11 תוצאות תיקו. אך היות והרישומים אינם בהכרח מלאים, ייתכן בהחלט שהיו קרבות נוספים שטרם תועדו במאגרים המודרניים.
ובתוך הסיפור הזה מסתתר גם סיפור משפחתי.
צ'רלי לא היה המתאגרף המקצועי היחיד במשפחת בוחבוט, גם אחיו הצעיר חנניה בוחבוט, נחשב בשעתו למתאגרף מקצועי, שני אחים יהודים ממרוקו שבחרו להתמקצע באותו ענף ספורט.
בינתיים השנים חולפות, דורות חדשים של מתאגרפים עולים לזירה, וצ'רלי, שכבר התקרב לגיל שלושים, עדיין ממשיך להילחם.
הרישום המאוחר ביותר שמצאתי בקריירה שלו מחזיר אותנו למקום שבו התרחש חלק גדול מסיפורו - קזבלנקה.
ב־13 בספטמבר 1958 עלה בוחבוט לזירה ב־Stade Philip מול המתאגרף המרוקאי Lazaro Ben Layachi, צ'ארלי ניצח בקרב וכך (לפחות לפי הרישומים הידועים כיום), מסתיימת הקריירה המקצוענית שלו.
ויש אולי דבר מה סמלי בקרב האחרון של צ'ארלי בוחבוט הנעוץ בעובדה שעבורו ציין הקרב הזה את סופה של קריירה מזהירה בעוד שעל פי הרישומים, עבור יריבו לזארו בן ליאשי, היה זה הקרב המקצועני הראשון ממנו הוא המשיך לקריירה בין לאומית שנמשכה שנים ...
יותר מעשור בזירה האגרוף המקצועית, מאליפות מרוקו, דרך אליפות צפון אפריקה, אל אולמות האגרוף של אירופה ועד לצמרת הדירוג העולמי.
ואז, כמו שקורה לא פעם עם אנשים שהיו מוכרים מאוד בזמנם, השם הלך ונעלם.
עד שבארגז מסמכים ישנים בשוק וינטאג' נמצא תצלום ישן ומצהיב של מתאגרף צעיר בעמידת קרב, עם מבט נחוש בעיניים ...
צ'ארלי בוחבוט לא עלה לישראל אלא השתקע במונטריאול שבקנדה ושם חי במשך שנים רבות עד שב 6 ליוני 2025 בהיותו בן 97, הלך לעולמו.
וזו בדיוק אחת הסיבות שאני אוהב תצלומים ישנים...
זה מתחיל בתמונה קטנה של פנים ושם שאני מכניס לאוסף ואחרי זמן מה מחליט לבדוק מי בעצם האיש...
ופתאום התצלום כבר אינו רק תצלום והאיש שבתמונה חוזר לקבל שם, מקום וסיפור.
וזה סיפורו של צ'רלי בוחבוט, הבחור היהודי ממרוקו שהגיע עד לצמרת האגרוף העולמי.
