"כשחיצי פלדה מושלכים מהשמיים" - ההיסטוריה של חיצי ה"פלאשט"...

יש פריטים שכשמחזיקים אותם ביד, קשה להאמין איזה סיפור מסתתר מאחוריהם, כך בדיוק הרגשתי כאשר החזקתי לאחרונה בכף ידי מספר חיצי "פלאשט" זעירים, אותם "מסמרי" פלדה קטנים, כמעט תמימים למראה, שמאחוריהם עומדות יותר ממאה שנות היסטוריה צבאית, חדשנות טכנולוגית, מחלוקות מוסריות וסיפורי קרב שנשמעים כשילוב בין מיתוסים למציאות.

הפלאשט (Fléchette) הוא אחד מסוגי התחמושת המסקרנים והפחות מוכרים לציבור הרחב. מדובר ב“חץ קטן” (שזה גם פירוש המילה בצרפתית: Fléchette) שלמרות גודלו הזעיר, הוא הותיר חותם לא קטן על שדות הקרב של המאה ה־20 ואף של ימינו.

הכל התחיל מהשמיים...

הרעיון של שימוש בחיצי מתכת קטנים כנשק איננו חדש כפי שנדמה. למעשה, הוא הופיע כבר בראשית עידן התעופה הצבאית, עוד לפני שמטוסים נשאו פצצות באופן סדיר.

בתחילת מלחמת העולם הראשונה, בעיקר סביב השנים 1914–1915, פיתחו הצרפתים חיצי פלדה קטנים שאורכם נע סביב ה 15 - 10 סנטימטר שיועדו להשלכה ממטוסים מעל לריכוזי החיילים והפרשים שעל הקרקע.

לא פצצות, לא רקטות ולא ירי אלא פשוט אלפי חיצי מתכת קטנים שהוטלו לקרקע מגובה רב מתוך מכלים.

לכאורה זה נשמע כמעט פרימיטיבי, אך הרעיון הפיזיקלי היה פשוט: החץ, בזכות מבנהו ומשקלו, תמיד יתייצב באוויר כאשר החוד פונה קדימה בדומה לחץ הנורה מקשת אך ללא צורך בנוצות לייצוב. עקב משקלם (אמנם הם היו קטנים אך עדיין עשויים מפלדה), בעת נפילה מגובה רב החיצים היו צוברים מהירות גבוהה שנאמדה על כ 200 - 300 מטר לשנייה! (כמובן בהתאם למשקל החץ והגובה ממנו הוטל) ובעת הגעתם לקרקע הם היו מסוגלים לחדור מחסות, קסדות וכמובן שגם אל גוף האדם.

תוך זמן קצר, הפכו חיצי הפלאשט לאימת חיילי הרגלים, האפקט הקטלני של אלפי חיצי פלדה שמושלכים לעברם ממטוסים היה קשה הן ברמה הפיזית והן מבחינה מוראלית.

כאמור, היו אלה הצרפתים שהגו את הרעיון ועשו בו שימוש אך כמקובל, כל דבר מוצלח זוכה לחיקוי ובמהרה השימוש בפלאשט הפך לנפוץ בקרב צבאות נוספים שלקחו חלק בלחימה וכשהחלו הגרמנים לייצר ולהשתמש בחיצי פלאשט חלק מהחיצים מתוצרתם נשאו הטבעה צינית בצרפתית שלשונה היה בסגנון הבא: “Invention française, mort aux ennemis” (“המצאה צרפתית - מוות לאויב”) - תמונה מופיעה מטה.

למרות האפקט הקטלני והפסיכולוגי שעוררו, השימוש בחיצי הפלאשט בהטלה מהאוויר נמשך תקופה קצרה יחסית היות והופעת המקלעים האוויריים והפצצות דחקה את מקומם.

הרעיון, עם זאת, מעולם לא נעלם...

במהלך המאה ה־20 חזרו צבאות שונים לעסוק בתחמושת הפלאשט אך הפעם בגישה שונה לחלוטין: במקום להטיל חיצי פלדה מהשמיים, הוחלט לשגר אותם מתוך תחמושת מיוחדת וכאן כבר מדובר היה בקונספט שונה שהתבסס על פגז שהכיל בתוכו אלפי חיצי פלדה קטנים... אלפים!

פגזי הפלאשט נועדו במקור לירי מתותחי טנקים ולפגיעה באדם. מדובר בפגז שמופעל באמצעות מרעום (מנגנון) המבוסס על עיקרון של "טיימר" השהייה מכאני והרעיון היה די פשוט, על תותחן הטנק היה לאמוד את הטווח למטרה ולכוון את השהייה במרעום כך שברגע מסוים במהלך המעוף, במרחק של כמה עשרות מטרים לפניה, המרעום יגרום לפירוק מעטפת הפגז והדיפת אלפי החיצים קדימה במהירות עצומה ובאופן שהם פשוט "ישטפו" את כל השטח ויחדרו לכל עצם שייקרה בדרכם.

היות ופגז פלאשט סטנדרטי הכיל בין 5000 ל 7000 חיצים, מדובר היה ב"ענן" צפוף של חיצי פלדה שחדרו שפשוט טסו קדימה ובפגיעה חדרו דרך המדים אל תוך הגוף.

תחמושת הפלאשט שנחשבה ליעילה כנגד אדם, שימשה למארבים, לבלימת הסתערויות ולפגיעה בכוחות מוסתרים בצמחייה.

וייטנאם – המקום שבו הפלאשט הפך לאגדה.

אם יש מלחמה אחת המזוהה עם תחמושת פלאשט, הרי שזו מלחמת וייטנאם.

האמריקאים עשו שימוש נרחב בתחמושת הפלאשט שאף זכתה לכינוי Beehive Round (“כוורת דבורים”) שניתן לה בשל רעש הזימזום הייחודי שנוצר בעת מעבר מסה עצומה של חיצים באוויר.

תחמושת זו פותחה בעיקר עבור תותחים וטנקים אך לא רק היות והיו גם דגמים של רקטות ששוגרו ממסוקים ומטוסים שנשאו חיצי פלאשט.

לוחמים רבים תיארו את התחמושת כאחת היעילות ביותר במצבים שבהם כוח קטן עמד בפני הסתערות גדולה. בווייטנאם, שם הקרבות התנהלו לעיתים בג'ונגלים צפופים ובטווחים קצרים, היה לכך יתרון ברור

ומכאן גם נולדו לא מעט סיפורים ומיתוסים שהפכו לסוג של "אגדה צבאית".

אחדים מן הסיפורים המוכרים ביותר, גם אם קשה לאמת כל אחד מהם, מתארים מקרים בהם צוותי טנקים אמריקאים ירו תחמושת פלאשט לעבר טנקים ידידותיים, כדי לבלום אנשי ויאטקונג שניסו לטפס עליהם או להתקרב כדי להצמיד להם מטעני חבלה.

האם כל הסיפורים מדויקים? קשה לדעת, כמו סיפורי קרב רבים, חלקם כנראה עברו לא מעט “ליטוש” עם השנים אך עצם קיומם מעיד עד כמה התחמושת הזו הותירה רושם בקרב מי שפגשו אותה בשדה הקרב.

וגם בישראל...

תחמושת הפלאשט נמסרה לצה"ל לאחר מלחמת יום כיפור ולאורך השנים נעשה בה שימוש בעיקר בירי מתותחי טנקים.

השימוש בתחמושת זו עורר לאורך השנים ויכוחים ציבוריים ומשפטיים, בעיקר כאשר הופעלה באזורים מאוכלסים או בסמוך לאוכלוסייה אזרחית. מבקרים טענו כי פיזור רחב של חיצים עלול ליצור סיכון מוגבר,

בעוד שתומכים טענו שמדובר באמצעי חוקי כאשר נעשה בו שימוש בהתאם לדיני הלחימה.

מה האפקט של פלאשט על גוף האדם?

בהשוואה לכדור רובה, חיצי הפלאשט הם בסופו של דבר מסמרי פלדה קטנים ודקים והאפקט שלהם על גוף האדם שונה לחלוטין. מדובר בחץ פלדה שהוא בעל מסה פחותה משמעותית, קוטר קטן מאוד אך בעל יכולת חדירה גבוהה, ולעיתים קרובות במספר רב של חיצים הפוגעים באדם בו־זמנית. התוצאה תלויה בגורמים רבים ביניהם, מהירות, זווית הפגיעה, צפיפות הפיזור, והסביבה (לדוגמא: חיצים שיעברו דרך צמחיה יואטו ויכולת החדירה שלהם תפחת) וכך, דווקא בשל אופיו הייחודי, הפלאשט הפך במשך השנים לנושא טעון מבחינה מוסרית, ולעיתים אף עטוף במיתוסים והגזמות.

והעניין החוקי...

האם תחמושת פלאשט אסורה לפי החוק הבין-לאומי?

למרות מה שנהוג לעיתים לחשוב, על פי המשפט הבין לאומי, תחמושת פלאשט אינה אסורה לשימוש באופן גורף ואין אמנה בינלאומית ייעודית האוסרת עליה באופן מוחלט.

עם זאת, כמו כל אמצעי לחימה, השימוש בה כפוף לעקרונות דיני הלחימה: הבחנה בין לוחמים לאזרחים, מידתיות והימנעות מפגיעה מיותרת.

בפועל, הוויכוח סביב פלאשט נמשך עד היום: מצד אחד נטען שמדובר בתחמושת יעילה ומדויקת יחסית (בנסיבות מסוימות) ומצד שני נטען כי פיזורה הרחב מעלה שאלות מוסריות כאשר הלחימה מתבצעת בסביבה אזרחית.

וכך, יותר ממאה שנה ועדיין כאן מה שמרתק בפלאשט הוא העובדה שהרעיון הבסיסי כמעט לא השתנה במשך יותר ממאה שנה.

מהחיצים שהושלכו ממטוסים צרפתיים מעל שוחות מלחמת העולם הראשונה, דרך הג'ונגלים של וייטנאם, ועד לתחמושת מודרנית של ימינו העיקרון נותר דומה להפליא: חץ פלדה קטן, פשוט לכאורה, שנועד להעניק יתרון ברגעים שבהם שדה הקרב הופך לצפוף, מהיר וקרוב.

כן, לפעמים, די להחזיק חץ קטן כזה בכף היד כדי להבין עד כמה ההיסטוריה הצבאית יכולה להיות מרוכזת בפריט קטנטן שנראה כמעט חסר חשיבות.

חומר למחשבה...

זיו.

חיצי פלאשט מודרניים מהסוג שמפוזר על ידי פגזי טנקים

ועוד כמה...

ציור מתוך עיתון צרפתי משנת 1915 המציג את האפקט הנוראי של חיצי פלאשט המושלכים מהאוויר

מראה מספר דגמים של חיצי הפלאשט שנועדו להטלה ממטוסים מתקופת מלחמת העולם הראשונה, החיצים נפלו לקרקע במהירות של כ 250 מטר לשנייה ואפשר לדמיין את הנזק שנגרם מפגיעתם.

איור מתקופת מלחמת העולם הראשונה המציג את אופן הפיזור ממטוס.

ההטבעה הצינית שהופיעה על חלק מדגמי חיצי הפלאשט שיוצרו בגרמניה בימי מלחמת העולם הראשונה.

גודלו של חץ פלאשט שנועד להטלה ממטוסים, בהשוואה לחיצים המודרניים המופיעים בתמונה הראשונה, מדובר בפריט גדול וכבד משמעותית!

איור נוסף המציג את אופן הפיזור ממטוס ומבנה החץ (משמאל).